Meor Hazayis Re’eh 5786

מאור הבחירה
הברכה והקללה מתחדשות בכל יום ויום
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וגו’ (יא, כו).
בפירוש הפסוק יש שתי דרכים במפרשי התורה. רש”י והרשב”ם מפרשים, שכוונת הפסוק היא על הברכות והקללות העתידות להיאמר בהר גרזים ובהר עיבל, שהוזכרו בהמשך הפסוקים. והאבן עזרא והרמב”ן מפרשים, שכוונת הפסוק היא על כללות הענין, שעל ידי הבחירה בדרך הטוב זוכים לברכה, ועל ידי הבחירה בדרך הרע זוכים לקללה רח”ל, ורק בפסוקים שלאחר מכן נצטוו על נתינת הברכה והקללה בפה בהר גרזים והר עיבל, אבל פסוק זה הוא מעין הפסוקים האמורים בסוף פרשת נצבים (לקמן ל, טו-יט), “ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע וגו’, העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך”.
ולשני הפירושים צריך להבין מהו שאמר הכתוב “אנכי נותן לפניכם היום”, וכי ביום זה ניתנו לפניהם הברכה והקללה, הלא הברכה והקללה שבהר גרזים והר עיבל לא ניתנו באותו היום, אלא לאחר שנכנסו לארץ, והברכה והקללה המצויות לפני מי שבוחר בדרך הטוב או בהפכו ח”ו, הלא הן כך מתחילת היותנו לעם, ולא נתחדש בזה דבר באותו היום דייקא.
והרשב”ם פירש לפי דרכו שהפסוק מדבר בברכות והקללות שבהר גרזים והר עיבל, שאין כוונת הפסוק לנתינת הברכה והקללה עצמן על ההרים, שזה לא נעשה באותו היום, אלא כוונת הפסוק על המצוה שנותן לפניהם, ליתן את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל, ובמצוה זו נצטוו באותו היום. והכלי יקר כתב גם כן כמה דרכים בזה.
והשפת אמת (תרל”ג ד”ה ראה) ביאר בזה לפי הפירוש שהפסוק מדבר בכללות על ברכת הטוב וקללת הרע, שאין כוונת הפסוק לאותו היום דוקא, אלא כוונת הפסוק לכל יום ויום מחדש, והיינו שבכל יום ויום יש נתינה חדשה של דרך הטוב ודרך הרע לפני בחירת האדם, משום שכאשר האדם חוטא הרי הוא נעשה אדוק בחטא, ועל דרך שאמרו חז”ל (בראשית רבה לד, י ועוד) “רשעים הם ברשות לבם”, וכבר אין לפניו בחירה שקולה בדרך הטוב או בדרך הרע ח”ו, אמנם הקב”ה המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, נותן בכל יום ויום בחירה חדשה לפני האדם, ומשפיע ברוב טובו בכל יום שדרך הטוב תהיה מזומנת לפני האדם לבחירתו.
וזהו כוונת הכתוב (יחזקאל לג, ב) “ורשעת הרשע לא יכשל ביום שובו”, ולא אמר הכתוב “בעת שובו” וכיוצא בזה, אלא “ביום שובו” דוקא, מפני שבכל יום יש השפעה חדשה, ורשעת הרשע אשר הרשיע אתמול אינה מעכבתו מלשוב ולבחור בטוב ביום אחר. [אמנם אין לאדם להתעכב בתשובתו עד ליום המחרת, אלא ישוב בתשובה תיכף ומיד, כי בודאי יש בחינה נוספת שהקב”ה מחדש את הבריאה בכל רגע ורגע, ויכול להשליך את רשעתו מיד ולשוב אל ה’.]
והסמיך לכך השפת אמת את מאמר זקינו החידושי הרי”מ זצ”ל, שהברכה שמברכים בכל יום “הנותן לשכוי בינה”, היא על הבינה הניתנת לאדם בכל יום לבחור בין טוב לרע. והיינו טעמא שמברכים על כך בכל יום, כי אכן בכל יום ויום נשפעת לאדם השפעה חדשה של בחירה, שיהיו שתי הדרכים שקולות ומזומנות לפניו, ויוכל בנקל לבחור בטוב בדרך עץ החיים.

מאור הראיה
להסתכל פנימה אל תוך עצמו
מעשה בחסיד שנעמד בדלת חדרו של רבו הרה”ק החידושי הרי”מ זצ”ל והביט עליו במשך זמן רב. החידושי הרי”מ התפלא ושאל את החסיד מפני מה הוא מביט עליו כל כך. השיב לו החסיד, שהוא מקיים בכך את דברי האור החיים הק’ על הפסוק (דברים יא, כו) “ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה”, שהראיה וההסתכלות על משה רבינו משפיעה ברכה על האדם, וכן הוא בכל צדיק וצדיק, ולכן הוא מביט בתואר זיו קדשו של הצדיק. ענה לו החידושי הרי”מ בחריפות, הלא גם אתה צדיק, כמאמר הכתוב (ישעיה ס, כא) “ועמך כולם צדיקים”, ומוטב אם כן שתביט ותסתכל לתוך עצמך, וכך יהיו עיניך פקוחות על מעשיך ועל מצבך בעבודת ה’.

הגאון רבי יצחק מאיר אלתר זצ”ל מגור, החידושי הרי”מ (1899-1966)
נולד לאביו הגאון רבי ישראל רוטנברג זצ”ל, שכיהן כרב הכפר מאגנישוב שבפולין. בילדותו למד תורה מפי אביו, וכן היה מסתופף בצילו של המגיד מקאז’ניץ זצ”ל. בגיל תשע בא בקשרי שידוכים עם בת הגביר רבי משה חלפן מווארשא, וביום שנעשה בר מצוה נשא אותה לאשה. לאחר חתונתו ישב מספר חודשים בקאז’ניץ, ולאחר מכן עבר לווארשא, עיר מגורי חותנו, וישב שם על התורה ועל העבודה סמוך על שולחנו. בווארשא למד תורה מפי הגאון רבי אריה ליב צונץ זצ”ל. במשך שנותיו בווארשא עלה ונתעלה במעלות התורה, עד שנתפרסם שמו בפי כל כהעילוי מווארשא. דבק ברבותיו המגיד מקאז’ניץ והחוזה מלובלין, ולאחר פטירת המגיד מקאז’ניץ נסע בתחילה לבנו רבי משה אליקים בריעה זצ”ל, ולאחר מכן החל לנסוע אל רבי שמחה בונם מפשיסחא זצ”ל ונעשה לתלמידו המובהק. לאחר פטירת רבו קיבל עליו את מרותו של ידידו וגיסו רבי מנחם מנדל מקאצק זצ”ל, ורק לאחר פטירתו, בשנת תרי”ט, החל להנהיג את העדה. באותו הזמן עבר מווארשא לגור ושם הקים את חצרו. הותיר אחריו כתבים על הרבה ממסכתות הש”ס ועל שו”ע יורה דעה וחושן משפט ומקצת אבן העזר, בפלפול ובחריפות עצומה, שנדפסו לאחר פטירתו ונקראו בשם “חידושי הרי”מ”, וכן תשובות בד’ חלקי השו”ע, שנדפסו ונקראו בשם “שו”ת הרי”מ”. כמו כן הותיר אחריו חידושים על התורה, שקראם בשם “ספר הזכות”, מפני שיש בהם מליצת זכות על בני ישראל. לאחר שנים רבות יצאו לאור כמה וכמה ספרים המלקטים את חידושיו ואמריו על התורה והמועדים ממקורות רבים: “חידושי הרי”ם על התורה”, “לקוטי הרי”מ” ו”אמרי הרי”מ”. נפטר בשנת תרכ”ו ונטמן בגור.

מאור הברכה
Charity With Good Cheer
כי בגלל הדבר הזה יברכך ה’ אלהיך.
For in return for this matter, Hashem, your God, will bless you (Devarim 15:10).
The Tchebiner Rav cited the Haflaah, who translated the words hadavar hazeh as “these words,” meaning that the donor is mainly deserving of blessing due to the kind words that accompany the donation. A person may give generously, but if he does not give gladly and with a pleasant demeanor, he will not merit Hashem’s blessing.
Tosafos (Bava Basra 8b, s.v. Akfei) asks why beis din compels a person to give tzedakah, when the general rule is that we do not compel someone to fulfill a mitzvah for which the Torah promises a reward. The Haflaah answers that if a person is unwilling to give tzedakah and must be compelled by beis din, he does not receive this reward.
The Shulchan Aruch (Yoreh Deah 249:3) writes that one must give tzedakah with a pleasant countenance and a joyful heart, empathizing with the poor person’s hardships. If one gives tzedakah with an angry face, he loses his reward. The Shach adds that he also transgresses the prohibition of Lo yeira levavcha b’sitecha lo, “Your heart shall not feel bad when you give to him” (Devarim 15:10).
The Gemara (Rosh Hashanah 4a) teaches that one who gives tzedakah to a poor person so that his son should live is considered a complete tzaddik. Rav Tzvi Shechter, the brother-in-law of Rav Moshe, explained that this refers to one who asks the poor person for a brachah, even though the poor man’s brachah is not really so significant to him. By asking the poor man to bless his son, he makes the poor man feel that he is giving something in return for the donation. One who gives tzedakah in a manner that preserves the poor person’s dignity and makes him feel comfortable is considered a complete tzaddik.
The Double Donation Rav Aharon Dovid Dunner of London once became aware of a tragic situation that required large sums of tzedakah funds. He turned to Rav Moshe, who, after hearing the details, immediately gave a generous donation. Because the need was great, Rav Dunner enlisted other gabba’ei tzedakah to help raise additional funds.
Some time later, Rav Dunner convened a meeting to review their progress and mentioned that Rav Moshe had contributed a significant amount. One of the gabbaim spoke up, saying that he too had approached Rav Moshe, who again gave a large donation for the same cause. Concerned that Rav Moshe might not have realized it was the same fund and that they might be halachically obligated to return the mistaken donation, Rav Dunner posed the question to Rav Elyashiv.
Rav Elyashiv replied, “I know Rav Moshe and his kind heart. You can be certain that he understood it was the same cause. He knowingly gave a second time so as not to disappoint the gabbai who approached him.”
(Rav Moshe Sternbuch on Chumash. Devarim. Machon Aleh Zayis)