Meor Hazayis Behar-Bechukosai 5786

מאור המצוות
דביקות במצוות והשתוקקות לעשייתם
אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם (כו, ג).
המפרשים הקשו, שהרי ההליכה בחוקותיו של הקב”ה, שמירת המצוות ועשייתם, כולם דבר אחד הם, ולמה הוצרך הכתוב לכפול ולשלש את הדברים.
ובספר קדושת לוי ביאר בזה, כי הנה ידוע שמוטל על כל איש ישראל להיות מוסיף והולך בעבודת ה’, ולא להישאר על מדרגתו ומעמדו. ועל כן האדם נקרא “מהלך” [כדכתיב (זכריה ג, ז) “ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה”, שהמלאכים נקראים “עומדים”, מפני שיש להם מדרגה קבועה שאינה משתנית, אבל האדם נקרא “מהלך”, מפני שהוא מתהלך ועולה ממדרגה למדרגה].
ובאמת כשהאדם מקיים את מצוות ה’ בלי שום פניה, בלתי לה’ לבדו, זה גופא מעלה ומרומם אותו ממדרגה למדרגה, כי כבר הבטיחונו חז”ל (אבות פרק ד משנה ב) שמצוה גוררת מצוה, ועל ידי שהאדם דבוק בקיום המצוה הרי הוא מוסיף לקיים עוד ועוד מצוות, ודביקותו בהקב”ה עולה ומתעלה.
ודבר זה נרמז במאמר חז”ל (נדה עג, א) “תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא”, שמי שמשנה את הליכותיו בכל יום ויום, כלומר שמדרגתו בעבודת ה’ היום אינה כמדרגתו של אתמול, אלא הוא מוסיף והולך באהבת ה’ ויראתו ובשלימות המעשים, הרי הוא עובד את ה’ כראוי, ומובטח לו שהוא בן עולם הבא.
וזהו ביאור הפסוק “אם בחוקותי תלכו”, כלומר שתקיימו את החוקים והמצוות מתוך דביקות וטהרת הלב, עד שתבואו על ידי זה להיות בבחינת “מהלכים”, שתתקדמו ותתעלו ממדרגה למדרגה.
ואת המשך לשון הפסוק “ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם” ביאר הקדושת לוי על פי מה שאמרו חז”ל (קידושין מ, א) שמחשבה טובה הקב”ה מצרפה למעשה, וממילא כאשר האדם חושב ומשתוקק לקיים מצוה מיד נחשב הדבר כאילו כבר קיימה בפועל. וידוע ששמירה יש בה גם כן משמעות של ציפיה והשתוקקות, וכמו שפירש רש”י בפסוק (בראשית לז, יא) “ואביו שמר את הדבר”, שהיה ממתין ומצפה מתי יבוא הדבר. וזו היא כוונת הפסוק, “ואת מצותי תשמרו”, שאם תהיו מצפים ומשתוקקים לקיים את מצותי, אזי “ועשיתם אותם”, על ידי זה לבד מעלה אני עליכם כאילו כבר עשיתם אותם, וקיימתם את המצוות במעשה בפועל.

מאור היגיעה
יגעתי ולא מצאתי אל תאמן
אם בחוקותי תלכו, יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה (רש”י).
אמרו חז”ל (מגילה ו, ב), “ואמר רבי יצחק, אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמן, לא יגעתי ומצאתי אל תאמן, יגעתי ומצאתי תאמן”. ומפורסם בשם הרה”ק רבי מנחם מנדל מקוצק זצ”ל שפירש מה שאמרו “יגעתי ולא מצאתי אל תאמן”, אל תאמין לו שלא מצא, כי אם הוא עמל והתייגע הרי זה עצמו מציאה גדולה ועצומה. ועל פי זה ביאר הבית ישראל מגור זצ”ל את הברכות שבפרשתינו, שהותנו בעמל ויגיעת התורה, כי אכן אם האדם עמל ומתייגע בתורה, הרי זה עצמו הברכה הגדולה והיקרה ביותר שיש בנמצא.

הגאון הצדיק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זצ”ל
(1740-1809)
נולד בשנת ת”ק בעיר הוסאקוב שבגליציה לאביו הגאון רבי מאיר זצ”ל, שכיהן כרב העיר. למד תורה אצל אביו הגאון, ולאחר פטירתו למד בעיר ירוסלב, ונתפרסם שמו כהעילוי מירוסלב. נשא לאשה את בתו של הגביר רבי ישראל פרץ, שהוא ושלשת אחיו החזיקו ותמכו בתלמידי חכמים רבים בעיר לברטוב, וביניהם הגאון בעל “פרי מגדים”. בלברטוב התרועע רבי לוי יצחק בדברי תורה עם הפרי מגדים ועם הגאון רבי ישכר בער מזלאטשוב בעל “בת עיני” [שהיה חתן אחיו של רבי ישראל פרץ]. נסע לריטשוואל ללמוד אצל הגאון רבי שמעלקא מניקלשבורג זצ”ל, והוא קירב אותו אל רבו המגיד ממעזריטש זצ”ל, שם הפך לאחד מתלמידיו הגדולים בדרך החסידות. בהמשך התמנה לרב בעיירות: ריטשוואל, ז’עליחוב ופינסק, בהם סבל מהתנגדות ורדיפות. בשנת תקמ”ה התמנה לרב בעיר בראדיטשוב וכיהן בה עד לפטירתו. הקים שם ישיבה ולימד בה אלפי תלמידים. כמו כן העמיד תלמידים רבים בעבודת ה’ בדרך החסידות. בין תלמידיו הגדולים נמנים רבי אהרן מז’יטאמיר ורבי אברהם דוד מבוטשאטש. עבודתו בקודש היתה בהתלהבות עצומה ובאש יוקדת. הרבה לסנגר ולהמליץ טוב בעד בני ישראל, ועל שם זה נתפרסם כסניגורן של ישראל. הדפיס בחייו את ספרו “קדושת לוי”, שעיקרו דברי תורה על חנוכה ופורים, המכונים “קדושות”. כמו כן הותיר אחריו דרושים על התורה שנדפסו לאחר פטירתו, וכן חידושים על המשניות שנדפסו בדפוס וילנא. נפטר בכ”ה תשרי תק”ע ונטמן בבארדיטשוב.

מאור העשיה
The Need To Do
In kiddush on Friday night we declare that on the seventh day, “Hashem rested from all the work He had created la’asos, to do.”
The mefarshim wonder about the final word. The pasuk would make perfect sense without it. What does “la’asos” add?
The answer lies in a teaching of Chazal. Regarding the pasuk “Hayom la’asosam—Today, to do them” Chazal explain that Olam Hazeh is the world of action; Olam Haba is the world of reward. The word la’asos hints to the essence of man’s existence: the purpose of this world is to do, to accomplish. Only in the next world does one reap his reward.
Since this world is designed for doing, Hashem gave every person an inner drive to achieve and acquire. This drive is not incidental. It ensures that one will, in fact, do and accomplish while he is here.
A person may spend weeks researching the perfect car, comparing models, reading reviews, even taking a second job to afford it. The day he finally drives it home, he is overjoyed. Two weeks later, he no longer cares about it. The bumper is scratched, the car may be damaged in other ways, but his mind has moved on to a renovation or some other project.
What happened to his previous material obsession?
In line with the insight from Chazal’s words, this man never truly craved to enjoy the car. He wanted to acquire it. By divine decree, one cannot fully enjoy the fruits of his labor in this world. He is here to acquire, not to enjoy. True satisfaction belongs to Olam Haba alone.
This is what Shlomo Hamelech means when he says, “Ohev kesef lo yisba kesef—He who loves money will never be satisfied with money.” The word kesef refers not only to money, but to anything a person strives toward: money, clothes, vacations, houses—or mitzvos. No matter how much he acquires, his desire will not be sated. He will always be driven to do more.
How tragic it is when a person spends his life chasing material things! When he finally passes from this world, he arrives in the place where he can truly enjoy—but everything he worked for has been left behind.
And how fortunate is the person who pursues Torah and mitzvos! He carries his acquisitions with him into the place where he can finally savor them.
This perpetually forward-driving impulse is clear evidence of Hashem’s providence in the world. No animal possesses it. Only human beings have an insatiable drive to do and to accomplish—because only human beings were given the magnificent opportunity to fulfill Hashem’s will in this world and receive His reward in Olam Haba.
Based on Living In The Light. Rabbi Yehuda Schonfeld. Machon Aleh Zayis