Meor Hazayis Shavuos 5786

מאור שמחת התורה
חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי
בגמרא בפסחים (סח, ב) הובאה מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע לענין מצות שמחת יום טוב, שלדעת רבי אליעזר אופן ההנהגה ביום טוב הוא או כולו לה’ או כולו לכם, ולדעת רבי יהושע חציו לה’ וחציו לכם. ואמרו שם בגמרא, “אמר רבי אלעזר, הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, מאי טעמא יום שניתנה בו תורה הוא”.
והדבר צריך ביאור, מפני מה פשוט לו לרבי אלעזר מסברא שביום שניתנה תורה מחוייבים בשמחת הגוף על ידי אכילה ושתיה. הרי אדרבה, ביום זה קבלו ישראל על עצמם להשתעבד להקב”ה ולתורתו בכל לבם ונפשם, והיה מן הראוי ביום זה למאוס בתענוגי העולם ולהידבק רק בתורה ובעבודה רוחנית.
עוד אמרו שם בגמרא, “רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא, אמר אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא” [רב יוסף ביום עצרת אמר לבני ביתו, עשו לי סעודה מעגל שלישי לבטן שהוא מובחר, ואמר, אם לא יום זה שגרם כמה יוסף יש בשוק]. וידועה הקושיא, כיצד התפאר רב יוסף בנפשו ודיבר בגדולת עצמו. וגם עיקר תוכן דבריו צריך ביאור, שלא ציין את גודל מעלת היום הזה בעצם קבלת התורה ומצוותיה, אלא דוקא בכך שעל ידי זה זכה להתרומם יותר משאר האנשים שבשוק. ועוד קשה, מפני מה רצה רב יוסף להוציא אל הפועל את שמחתו בגודל הרוממות שזכה לה, דוקא על ידי אכילת עגל משובח, הלא אדרבה, מאחר שנתרומם כל כך למה לא הוציא אל הפועל את שמחתו באופן רוחני יותר.
הגה”צ רבי חיים פרידלנדר זצ”ל (שפתי חיים מועדים ח”ג עמ’ עו) מבאר בזה, על פי דברי המשך דברי הגמרא בפסחים, “רב ששת כל תלתין יומין מהדר ליה תלמודיה, ותלי וקאי בעיברא דדשא ואמר, חדאי נפשאי חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי” [רב ששת בכל ל’ יום היה חוזר על תלמודו, ועמד ונשען על בריח הדלת ואמר, שמחי נפשי שמחי נפשי, בשבילך קראתי ובשבילך שניתי]. והקשו בגמרא, “והאמר רבי אלעזר אילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ”. ותירצו, “מעיקרא כי עביד איניש אדעתא דנפשיה קא עביד” [מתחילה עושה האדם לצורך נפשו. ולפירוש ר”ח, בעיקר עושה האדם לצורך נפשו].
והדברים תמוהים, וכי רב ששת היה עוסק בתורה לצורך עצמו, הלא ודאי עשה את כל מעשיו אך ורק לשם שמים, בלתי לה’ לבדו. ועוד קשה, וכי תלמיד חכם וצדיק בדרגתו של רב ששת היה גם הוא מעדיף את שמחת עצמו על פני טובת וקיום כל העולם הנעשה על ידי עסק התורה.
אמנם הביאור בזה הוא, כי ודאי הסיבה ללימוד התורה היא לשם שמים ומתוך קבלת עול מלכותו יתברך, כי המצוות לא ליהנות ניתנו אלא לעול על צווארינו (ראש השנה כח, א ורש”י שם ד”ה לא). אולם מלבד מצות עסק התורה, מוטלת על האדם עבודה מיוחדת, לשמוח במעלת התורה, ובגודל הטובה וההשפעה הבאה על ידה, אשר זוהי עבודה גדולה ונכבדה, וכדברי הרמב”ם הנודעים (פרק ח מהלכות סוכה ולולב הלכה טו) “השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הקל שצוה בהן עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו, שנאמר (דברים כח, מז) תחת אשר לא עבדת את ה’ אלקיך בשמחה ובטוב לבב”.
וכדי לקיים עבודה גדולה זו בשלימות, צריך שתתפשט השמחה בכל מציאותו של האדם ובכל שיעור קומתו, עד כדי שגם החלקים השפלים שבנפשו וגם הגוף הגשמי יהיו שותפים לשמחה זו. ולכן היה רב ששת מעורר את נפשו לשמוח במעלת התורה דוקא על ידי התבוננות בטובה ובשלימות המגיעה לעצמו מכך, ולא על ידי התבוננות בטובה המגיעה לכל העולם כולו, כי יש חלקים נמוכים יותר בנפש שהטובה האישית היא המעוררת אותם לשמחה יתירה.
ומפני זה היה רב יוסף מעורר את נפשו לשמחה על ידי ההתבוננות במה שזכה להתרומם יותר מאחרים, וגם על ידי אכילת עגל משובח, כדי שכל חלקי נפשו וגופו יהיו שותפים לשמחת התורה. וכן כל יהודי מחוייב לשמוח ביום מתן תורה על ידי אכילה ושתיה דוקא, כדי למשוך גם את נפשו הבהמית וגופו הגשמי לשוש ולשמוח בשמחת התורה הקדושה.

הגה”צ רבי חיים פרידלנדר זצ”ל (1923-1986)
נולד בשנת תרפ”ג בברסלאו שבגרמניה לאביו רבי משה. בשנת תרצ”ט עלה עם אביו ובני משפחתו לארץ ישראל. למד בישיבת לומז’ה שבפתח תקוה, שם התקרב אל המשגיח הגה”צ רבי אליהו דושניצר זצ”ל, ואל הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ”ל שכיהן כר”מ בישיבה. משהוקמה ישיבת פוניבז’ נבחר על ידי ראש הישיבה הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ”ל להימנות על הגרעין המייסד של הישיבה, והוא עבר ללמוד בה. בהמשך הגיע הגה”צ רבי אליהו אליעזר דסלר זצ”ל לכהן כמשגיח בישיבה, ורבי חיים דבק בו ונעשה לתלמידו המובהק. בשנת תש”ט נשא לאשה את בתו של הגאון רבי יונה מרצבך זצ”ל ראש ישיבת קול תורה. לאחר נישואיו כיהן כמשגיח לצידו של הרב דסלר, ובהמשך עבר לכהן כמשגיח בישיבת בית הלל, ולאחר מכן בישיבת הנגב. בשנת תשמ”א חזר לכהן כמנהלה הרוחני של ישיבת פוניבז’ עד לפטירתו. לאחר מלחמת ששת הימים שהתנהלה בארץ ישראל בשנת תשכ”ז, הקים את הארגון “מורשת אבות – אל המקורות” שהחזיר רבים בתשובה. עסק רבות בתורת הרמח”ל אשר היתה נר לרגליו ואבן יסוד בשיחותיו, ואף ההדיר והוציא לאור חלק גדול מספריו. כמו כן הוציא לאור [יחד עם ידידו רבי אריה כרמל] את סדרת הספרים “מכתב מאליהו” מתורתו של רבו הרב דסלר. שיחותיו הרבות, שיעוריו וכתביו, יצאו לאור בסדרת הספרים “שפתי חיים”, על התורה והמועדים, על ענייני אמונה ועבודת ה’ ועל התפילה. שיחותיו בעניני חינוך יצאו לאור בספר “מסילות חיים בחינוך”. נפטר בשנת תשמ”ו ונטמן בבני ברק.

מאור הטעם
A New Flavor
When each new chodesh was determined by the spotting of the new moon, Shavuos did not always fall on the same date of the month. Chazal (Rosh Hashanah 6b) say that Shavuos can fall on the fifth, sixth, or seventh days of Sivan. Now that we use a fixed calendar, the Yom Tov of Shavuos is always on the sixth and seventh days of the month. How could they have celebrated Shavuos as Yom Mattan Toraseinu on the fifth day of Sivan?
Indeed, the Tzelach (Pesachim 68b) asserts that during the era of the Tanna’im when they determined Rosh Chodesh based on the new moon, Shavuos was not accorded the special status of Yom shenitnah bo Torah. Only after the calendar was fixed, did the Yom Tov become synonymous with Mattan Torah.
Perhaps this can explain why, according to the Mishnah (Megillah 30b), the parsha of Shivah Shavuos is meant to be read on Shavuos. That parsha has nothing to do with Mattan Torah; it is about the korban of Shtei Halechem which is to be brought in the Beis Hamikdash. However, in the Braisa cited in the Gemara (ibid. 31a), a different parsha is prescribed to be read, the parsha of Bachodesh Hashelishi, which discusses the occasion of Mattan Torah. When Shavuos was not necessarily celebrated on the sixth or seventh days of the month, it would not make sense to read the parsha of Bachodesh Hashelishi. However, since today, the date of Shavuos is fixed on the sixth and seventh of Sivan, and we celebrate Shavuos as the Yom Mattan Toraseinu, it does make sense to read about Mattan Torah.
There is a difference between the maaseh of a mitzvah and the taam for the mitzvah. The word taam can mean “rationale” and it can mean “taste.” We as humans can never know the absolute rationale for any mitzvah since that is above human comprehension, but to do the mitzvos properly, we must be able to “taste” the flavor of a mitzvah. What is the flavor of Shavuos?
Following the Churban and the loss of the korban of the Shtei Halechem, it became much harder to find flavor in Shavuos. Chazal, with their infinite wisdom, shifted the focus of Shavuos away from Chag Habikkurim, Chag Hakatzir, and a Chag revolving around the Shtei Halechem, to a chag revolving around Mattan Torah.
When Sefiras Ha’Omer was counted during the times of the Beis Hamikdash, we may have been singularly focused on counting towards bringing the korban of the Shtei Halechem. Nowadays, however (see Midrash Zohar Raya Mihemna Yisro and Ran end of Pesachim), Sefiras Ha’Omer is a countdown to Mattan Torah. This focus only became possible because of the switch to using a fixed calendar.
Even the reading of Megillas Rus may reflect this newer focus: Someone reading Megillas Rus during the times of the Beis Hamikdash may have connected to the fact that the main plot in the Megillah centers around the katzir, the harvest. Shavuos was, after all, Chag Hakatzir. Nowadays, we connect more with the fact that Rus was mekabeles the Torah, just like we do on this day.